בסוף חגי תשרי אנו מסיימים לקרוא את חמשת חומשי התורה. תכף ומיד מתחילים לקרוא מההתחלה, ספר בראשית. אנחנו רואים שהעשייה הרוחנית לעולם לא פוסקת, תמיד בשאיפה להתחדש, הגלגל ממשיך להסתובב. לאחר תקופת החגים שבהם התמלאנו בשפע רוחני וגשמי שהחגים הביאו עימם, אנו מגיעים לתקופה הקצת אפורה שמביא איתו חודש חשון, יחד עם העבודה המיוחדת של החודש. בתקופה זו, עלינו לזכור ולהזכיר לעצמנו את ה'אורות' שחווינו בתקופת החגים, אורות שהביאו איתם קבלות לטובה ושאיפות לחיים טובים ומלאים יותר, הן רוחנית והן גשמית.
החודש שעומד בפתח ממש, הוא חודש שנקרא ביהדות מרחשון. מדוע מר? אחת התשובות היא שבחודש זה אין חגים. אין ימים "מיוחדים" לכן נקרא החודש "מר". בלשון בני אדם, ניתן לכנות חודש הזה, כחודש השגרה. ללא חופשות, ובלי חגיגות מיוחדות. לא ניתן לחיות כל הזמן במתח נפשי גבוה, המצוי בתחילת חודש אלול. מצד שני גם אי אפשר להיות בשמחה על טבעית של חג הסוכות. יש לחפש אחר האיזון בין הרצינות לבין השמחה.
כאנשים בוגרים, ובמיוחד כהורים, עלינו לחנך את ילדינו לחיות בעוצמה את חיי השגרה "האפורים". יש ליצוק משמעות גם לימים אלה, ולא לחיות בהמתנה לרגעים מיוחדים המאופיינים בחגים, חופשות וחגיגות אחרות. נכון, כיף לומר לילד ששבוע הבא נוסעים לבית מלון לשבוע, משמח במיוחד לספר לו שמתקרבת חופשת החנוכה, שבוע של הצגות ושינה מאוחרת וכדו'. אבל, יש להכניס את ההתלהבות לפרופורציה הנכונה, שהרי רוב החיים, הם "רגילים", ורק אחוז לא גדול מהחיים הוא מיוחד וצבעוני. החכמה היא לצבוע בצבעים יפים ונעימים את כל ימי השבוע, גם כאשר מדובר בימים רגילים.
הצטרפו עכשיו לקבוצת הווטסאפ שלי להורות מעצימה באמצעות הקישור>> https://chat.whatsapp.com/J9YfqZyvAhq8TLjX5ftMz5
אתגר השעה: כיצד אני מיישם בפועל מחשבות ושאיפות טובות שעלו לי בראש השנה, לפני יום כיפור? כיצד אני משמר את רגש השמחה שחגג אצלנו בימי הסוכות? וכיצד אני מיישם את החלטתי להצר את מידת המכנסיים שלי ולהתחיל לאכול בריא? דומה כי אין זמן טוב יותר לחידוש ורעננות מאשר תקופת השגרה המבורכת שאליה נכנסנו. מדוע? כי חשון זה החודש שהוא "אחרי החגים", תקופה בה הילדים שבים למסגרות החינוך באופן רציף, ושעות העבודה (לרובנו) קבועות ויציבות. זהו בדיוק מה שדרוש על מנת להתחיל נוהג חדש ולקבע אותו במסמרות לתוך הלו"ז לפני שהרכבת דוהרת בשגרה החדשה – ישנה. לאחר ימי החגים העליזים והלא שגרתיים, המטרה שלנו כעת היא להתקדם, ובעיקר, בדברים הרגילים, ללא פעולות מיוחדות ומהנות (מנגלים לרוב), אלא בדברים הכי בסיסיים – בהשכמה מוקדמת בבוקר לאימון, בשיעור היומי שאליו אני הולך, ביחס הרגוע והמכבד למשפחתי לפני ואחרי העבודה, בהחלטתי לחיות יותר בריא.
אט אט אני רושם לעצמי צעדים קטנים ומתחיל לבצע אותם ללא רעש וצלצולים. לפני מספר שנים אימנתי ילד בן 10 (שמבחינה חומרית היה לו הכל) – מאתגר ומעט חרדתי. שמתי לב שבין כל המורכבויות שלו, קיימת נקודה מאוד בולטת שהילד לא חי את ההווה, תמיד הוא מצפה לאטרקציה הבאה בחייו: פעם חופשה בחו"ל, ואחר כך ההורים קונים לו מחשב חדש לחדר, ובהמשך סבתא לוקחת אותו לפסטיגל. כמובן שזה לא נגמר פה ויש עוד. בקיצור, הילד לא מצליח להתמודד עם חיי השגרה הרגילים, הוא תמיד תולה תקווה במה שיגיע.
והתוצאות:
בעיות חברתיות בכיתה, קושי לימודי – רגשי, ממעט לצאת מהבית, קושי להיפרד מההורים לבית הספר, קושי לצאת מהבית לחוג או למפגש חברתי. הסברתי להורים את האתגר מזווית הראייה שלי, על מנת שיתחילו לסייע מהצד שלהם, כלומר: לתת לו ליהנות מדברים קטנים ופשוטים, ארוחת ערב עם ההורים בבית, יציאה למגרש לשחק כדורגל עם אבא ועוד כאלה. בנוסף, דברים מיוחדים שעתידים לקרות לא לומר מראש, יום-יומיים לפני זה בהחלט מספיק. דבר שלישי, לחפש את הדבר הטוב בכל משימה ועשייה שהילד עושה עכשיו, בדברים הפשוטים, החל משיעורי הבית, דרך ארוחת הערב, משחק קופסה עם אחותו.
נקודת ההסתכלות משנה לטובה את המבט ומכוונת את הפוקוס שלנו לכאן ועכשיו.
לקראת חודש חשון, שמגיע לאחר החגים המרוממים של תשרי, ניקח את המטען החיובי שצברנו לתוך חיי השגרה הרגילים שבחודש זה ונשמח מהפעולות הפשוטות עם עצמנו ועם ילדינו.
"חיים מיוחדים בונים מעשייה פשוטה וחיובית..."
Comments